פסק-דין בתיק ע"ב 2545-08

1.         בני האדם שונים זה מזה ביכולותיהם הפיזיות, השכליות, החברתיות, ומטבע הדברים, שוני זה משליך על התאמתם לבצע עבודה.

בכל הקשור לקבלה לעבודה, כמו גם לסיום העסקה, יש צורך שתהיה התאמה בין יכולותיו הספציפיות של העובד, או המועמד לקבלת העבודה לבין סוג העבודה הרלוונטית וכן כי תהיה התאמה בין העדר יכולת לבצע את העבודה לבין פיטוריו של העובד.

בתיק שלפנינו מתעוררות השאלות, האם הנתבעות, או מי מהן, פעלו כראוי לבחינת התאמתו של התובע, שהינו בעל נכות בידיו, לתפקיד מפקח תנועה - תפקיד אליו הוכשר במסגרת קורס ואותו ביצע בפועל במשך כארבעה חודשים, והאם פעולתן אשר הביאה לסיום העסקתו, היתה כדין, ונעשתה בדרך ראויה. 

2.         התובע נפגע בתאונת דרכים, בזמן שירותו במשטרת ישראל, כרכז ביטחון של קיבוץ.

            התובע סובל, עקב פגיעה זו, משיתוק בכתף ובמרפק יד ימין שהיתה ידו הדומיננטית. ביד זו, מסוגל התובע להפעיל רק את כף היד.

בנוסף לכך, סובל התובע מדילול בינוני של שרירים בכף יד שמאל, שבא לידי ביטוי בשיתוק חלקי של שתי אצבעות ידו השמאלית.

בשל השיתוק בידו הימנית, נעזר התובע, בקביעות, במתלה ליד.

3.         התובע עבד פרק זמן מסוים במהלך שנת 2004, כפקח תנועה באתרי עבודה שבהם בוצעו עבודות בכביש על-ידי מע"צ.

התובע פוטר מעבודתו בשנת 2005. לטענת התובע, הוא פוטר בשל נכותו.

בגין פיטוריו הגיש התובע תביעה לבית הדין, כאשר התביעה הוגדרה, הן כתביעה לצו עשה, והן כתביעה כספית.

נציין, כי התובע לא הגיש בסמוך לסיום העסקתו בקשה לסעד זמני, שעניינה ביצוע התאמות שיאפשרו לו להמשיך ולבצע את עבודתו, וכאשר הגיש את התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, למעלה משנה לאחר שפוטר, לא ביקש סעד זמני כלשהו ולא עתר לביצוע התאמות.

4.         בכתב התביעה טען התובע, כי הוא זכאי לפיצוי כספי מאת הנתבעות, בשל פיטוריו שנעשו בחוסר תום לב, בשל פיטוריו שנעשו תוך שהוא מופלה לרעה ובניגוד להוראות סעיף 42 לחוק שירות התעסוקה, בניגוד להוראות חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949, ובניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998.

כנגד הנתבעות 2 ו-3 העלה התובע טענות, שעניינן גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה.

התובע עתר בתביעתו לתשלום פיצוי בסך 52,598 ש"ח, כסעד בגין נזק ממוני שנגרם לו, וכן לפיצוי בסך 100,000 ש"ח, בגין נזק שאינו ממוני.

הנתבעות טענו, כי לא ניתן להעסיק את התובע כפקח תנועה, בהיותו מוגבל בתנועות ידיו.

5.         התובע תבע מספר נתבעות, כפי שיפורט להלן:

הנתבעת 1 שנתבעה (להלן - "אשד"), היתה מעסיקתו.

חברת אשד הינה חברה לניהול פרויקטים מתקדמים ומורכבים, ליעוץ הנדסי וארגוני, לתכנון, להקמה ולניהול של מערכות מיקור חוץ בהיקפים גדולים ולהקמה ולתפעול מערכות בטיחות וניהול סיכונים.

אשד זכתה במכרז להקמה ניהול והפעלה של מערך פקחי תנועה באתרי עבודה/סלילת כבישים, מכרז אותו פרסמה הנתבעת 2 - מע"צ.